ענישה מחמירה לנאשם שהורשע בנהיגה בשכרות, כשבדמו כמות אלכוהול פי 3 מהמותר ע"פ תוצאות בדיקת הינשוף

1.       כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות- עבירה לפי סעיף 62 (3) ביחד עם סעיף 39 א' לפקודת התעבורה.

2.        על פי הנטען בכתב האישום,  בתאריך 22/2/09  בסמוך לשעה 18:20, נהג הנאשם ברכב בהיותו שיכור, בהתבסס על בדיקת ינשוף אשר תוצאותיה הראו כי נמצא 1020 מ"ג אויר ינשוף.

3.       הנאשם הודה בעבודות כתב האישום והורשע על סמך הודאתו.

4.       התביעה הגישה את גיליון ההרשעות הפליליות הקודמות של הנאשם (ת/1). מגיליון זה עולה כי לחובת הנאשם הרשעות קודמות בששה תיקים פלילים בעבירות של תקיפה (שני מקרים), תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת בת זוג (שני מקרים), היזק לרכוש במזיד והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

5.       התובע הפנה לחומרת העבירה המיוחסת לנאשם וטען כי היא מצביעה על אלימות ועל אופי של אדם שמזלזל בחיי אדם וגופו. התובע טען כי הקטל בכבישים מחייב ענישה מחמירה עם הנאשם אשר אחוז האלכוהול בדמו היה כה גבוהה. לפיכך, עתר התובע להטלת ענישה גבוהה ומרתיעה על הנאשם.

6.       הסנגור טען שמדובר בנאשם בן 50 ואב לשלושה ילדים,  שנוהג מאז שנת 1983 שלא נרשמה לחובתו ולו עבירת תעבורה אחת ושעברו הפלילי לא מכביד.  עוד טען הסנגור כי הנאשם הודה בביצוע העבירה בהזדמנות הראשונה כשנעצר כל ידי השוטר והודה שנהג תחת השפעת אלכוהול.  בנוסף, טען הסנגור כי הנאשם מודע לחומרת מעשיו ומתחרט עליהם. 

7.       בעת שקילת השיקולים השונים הנוגעים לגזירת עונשו של נאשם, על בית המשפט לשקול שיקולים לקולא דוגמת הודיית הנאשם והעובדה כי הנאשם חסך זמן שיפוטי יקר, אל מול האינטרס הציבורי אשר מחייב ענישה אפקטיבית ומרתיעה על מנת למגר את תופעות הפורענות בכבישים והקטל בדרכים.

8.       עסקינן בנהג שנהג בשכרות כשאר רמת האלכוהול בדמו הייתה גבוהה מאוד (פי שלושה מהמותר). אמנם, אין לנאשם עבר בתחום התעבורה אך עברו הפלילי מלמד על אופיו האלים ועל זלזולו בחוק.

9.       סבורני כי בעבירת נהיגה בשכרות יש להעדיף האינטרס הציבורי ושיקולי ההרתעה על השיקולים האינדיבידואליים של הנאשם. דעתי היא שקיים צורך מובהק בהרתעת העבריינים בפועל ובכוח מביצוע עבירה של נהיגה בשכרות וזאת באמצעות העלאת רף הענישה המצוי.

העבירה של נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה לאין ערוך, נהיגה תחת השפעת אלכוהול הנה נורמה פסולה שיש לעקור אותה מחברתנו. עבירה זו טומנת בחובה סיכון בפוטנציאל גבוהה לכל מי שמשתמש בדרכים. המחוקק התייחס לעבירה זו בחומרה  רבה וקבע לצדה עונש של שנתיים מאסר בפועל.

"נהיגה תחת השפעת אלכוהול מסכנת את חיי הציבור ומעידה על התנהגות רשלנית וקלת דעת.. בית משפט זה חזר וקבע, כי 'בתי המשפט מצווים להרים תרומתם למלחמה בקטל בדרכים ובתופעת הנהיגה בשכרות ההולכת ומתפשטת בקרבנו, ולעשות כל שניתן כדי להרתיע בעונשים חמורים, נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ' ". (רע"פ 25/04  אליעזר סויסה נ' מדינת ישראל  מיום 28/1/04).

10.   מי שמחליט להשתכר ולנהוג מכניס את עצמו ואת כל משתמשי הכביש לסכנה  של פגיעה ברכוש ובגוף- שהתממשותה קרובה לוודאי. חדשות לבקרים אנו עדים לתאונות דרכים שנגרמות על ידי נהגים שנהגו בשכרות- תאונות שגובות מחיר גבוה בגוף ובנפש.

"תאונות הדרכים הפכו בשנים האחרונות למכת מדינה ומכיוון שנהיגה תחת השפעת אלכוהול הינה אחד הגורמים המרכזיים לתאונות אלו, מדיניות הענישה מחייבת בחירה באמת מידה מחמירה." רע"פ 3343/04 יעקב נפתז'י נ' מדינת ישראל מיום 16/5/04).

11.   נהגיה בשכרות מאופיינת בזלזול ובאדישות לחיי אדם, אך סבורני כי הגיעה השעה להוציא את כל הנהגים שנוהגים תחת השפעת אלכוהול מאדישותם וממעגל  האמביוולנטיות בו הם לכודים.  יש לשלוח לנהגים אלה מסר הרתעתי ברור לפיו:  נהג שיכור הופך את כלי הרכב שלו מכלי תחבורתי לכלי נשק קטלני-  ואותו נהג הנו בבחינת " טרוריסט כביש".

12.   סבורני כי העלייה המשמעותית בעבירות הנהיגה בשכרות מחייבת בחינה מחודשת של רמת הענישה הנהוגה בפסיקה. ודוק, דומני כי רף הענישה המצוי,  אינו עונה על האינטרס הציבורי של הרתעת עבריינים בפועל ובפוטנציה וכי על בית המשפט לשקול מחדש רף זה כשהוא שם לנגד עיניו את הצורך הדוחק בהגנה על ביטחון ציבור המשתמשים בכבישים.  

13.   אי לכך, החלטתי להטיל על הנאשם תקופת מאסר בפועל ממושכת וכן, להרחיק אותו מהכביש לתקופה ממושכת של עשר שנים. בנסיבות העניין, ולאור חמורת רכבי הענישה האחרים מצאתי שלא  להטיל קנס על הנאשם.

14.   אשר על כן, ולאחר ששקלתי את השיקולים השונים, הן לקולה והן לחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

                            א.         אני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 24  מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל ואילו היתרה על תנאי למשך שנתיים, והתנאי שהנאשם לא יעבור ויורשע בפרק זמן זה והחל מיום שחרורו על אותה העבירה בה הורשע בכתב אישום זה. 

                            ב.         אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים מתוכם 8 שנים בפועל ואילו היתרה על תנאי למשך שנתיים.